11 חודשי מאסר בפועל לבעל דוכן בשוק התקוה לממכר בגדים בגין עבירות מס ומע"מ

ה א י ש ו מ י ם

הנאשם היה במועדים הרלוונטיים בעל עסק (דוכן) למכירת בגדים במתחם "שוק התקווה" בתל-אביב. עקב כך, מחויב היה בניהול פנקסי חשבונות ובדיווח על הכנסותיו לרשויות המס; מחויב היה גם בדיווח תקופתי לרשויות מס ערך מוסף.

שני כתבי אישום הוגשו נגד הנאשם: האחד עוסק בעבירות שעבר הנאשם לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), והאחר עוסק בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"). הדיון בכתבי האישום אוחד לבקשת הצדדים.

בכתבי האישום נאמר, כי משנת 2000 ועד שנת 2007 לא הודיע הנאשם לרשויות המס על עיסוקו, ולא נרשם כעוסק מורשה; הוא נמנע מלנהל פנקסי חשבונות כנדרש ולא רשם את תקבוליו, שאת מרביתם הפקיד בחשבון בנק שפתח על שם אשתו. בנוסף, נטען בכתבי האישום, כי הנאשם לא הגיש לפקיד השומה דו"חות שנתיים כנדרש בפקודת מס הכנסה, ולא הגיש לרשויות מע"מ דו"חות תקופתיים כנדרש בחוק מע"מ. היקף ההכנסות שהעלים הנאשם מרשויות המס נאמד בלא פחות מ-1,077,732 ש"ח.

בכתב האישום (המתוקן) שהוגש בת"פ 8618-07-09 מואשם הנאשם ב-8 עבירות שעניינן שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

בכתב האישום בת"פ 41085-12-09 מואשם הנאשם בעבירות הבאות:

ניהל עסקאות ללא שמילא את התנאים להמשך עיסוקו, לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מע"מ;

לא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות שהיה עליו לנהל, לפי סעיף 117(ב)(7) לאותו חוק;

שימוש בכל מרמה ותחבולה במטרה להתחמק או להשתמט ממס, לפי סעיף 117(ב)(8) לאותו חוק.

בתאריך 18.4.10 הודה הנאשם במיוחס לו והורשע בעבירות המפורטות מעלה.

הדיונים נדחו לתקופות משמעותיות (קודם להכרעת הדין וגם לאחריה) כדי לאפשר לנאשם להסיר את המחדלים, אלא שהדחיות לא הביאו להסרת המחדלים. היום, שב הסניגור ועתר לדחייה נוספת, אולם, מהנימוקים שציינתי בהחלטתי לעיל, החלטתי שאין מקום לדחייה.

עמדות הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, גב' מיכל וייס, טענה לעונש בחומרה, ולטיעוניה הצטרפה ב"כ מע"מ ת"א 3, גב' ורדה שפין גרוס. שתי התובעות הדגישו בטיעוניהן את חומרת המעשים והמחדלים, ואת הימשכותם על פני שנים רבות; את העובדה שהנאשם נקט באמצעי תחבולה, כשהסתיר את ההכנסות בחשבון בנק שנפתח למטרה זו בשם אחר, וכך, הביא בסופו של יום להעלמת הכנסות בהיקף לא מבוטל. עוד ביקשו התובעות להביא בחשבון לחומרה את הימנעותו של הנאשם מהסרת המחדלים למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. באות כוח המאשימה עתרו להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך (שלא על דרך עבודות שרות), מאסר על תנאי וקנס משמעותי ההולם את חומרת המעשים והמחדלים.

עו"ד בר טוב, בא כוחו של הנאשם, עשה כל שביכולתו לטובת מרשו. בקשתו היא שאשקול לקולא, בראש וראשונה, את אישיותו החיובית של הנאשם, את העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות מכל סוג, שירת שירות צבאי מלא, וכן, את שיתוף הפעולה המלא עם רשויות המס, ובעיקר - הודייתו באשמה, שקיצרה משמעותית את הליכי המשפט. בנוסף, פרש הסנגור בפניי את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהוא בעל משפחה, אב לארבעה קטינים, אשר הרחקתו מהם היא בעלת משמעות קשה, וכן, את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, שנוצא על רקע חובות כבדים שצבר, והכרזתו מוגבל באמצעים עקב כך, ללא קשר לחובו לרשויות המס (המסמך במ/1). הסנגור ער לכך שהנאשם לא הסיר את המחדלים, אולם, ביקש שלא להחמיר עמו, ולתת משקל מכריע לנסיבות האישיות והמשפחתיות, ולהסתפק, כדוגמת גזרי הדין שהגיש להמחשה [ת"פ (שלום כפר סבא) 2085/09 מדינת ישראל נ' ברגר ואח'; ת"פ (שלום ירושלים) 2658/07 מדינת ישראל נ' אבו; ת"פ (שלום רמלה) 4404/06 מדינת ישראל נ' חיים פנחס], בעונש מאסר שירוצה בעבודות שרות כמכלול, בשני התיקים, וקנס המותאם למגבלתו הכלכלית של הנאשם.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, והסביר, כי מלכתחילה לא התכוון להונות את רשויות המס, אולם, הוא נקלע למצב הביש לאחר שהולך שולל ע"י אחר, והתייעצות עם יועץ מס הביאה אותו להימנע מדיווח לרשויות המס על עיסוקו.  

דיון,  מסקנות  והכרעה

מלאכת גזירת הדין כרוכה, בידוע, בבחינתם של שיקולים שונים, ובעריכת איזון ביניהם: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן - שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה, העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו; כאשר מן הצד השני ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין העומד לדין, נסיבות שהביאו אותו לבצע מה שביצע, הרקע האישי-הייחודי, הנסיבות המשפחתיות, וכן, הסיכוי להישנות המעשים. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים שמניתי, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת ומאוזנת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט. ממילא מובן, כי ההכרעה בין השיקולים השונים המנחים את בית המשפט תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין האינדיבידואלי ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, ובמידת הנזק שהסבו [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421; ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 438, 443-444]

אשר למדיניות הענישה: בית המשפט העליון התווה זה מכבר את מדיניות הענישה המחויבת בעבירות מס ובעבירות כלכליות, הדברים ברורים וידועים, ועל כן, אקצר ואומר רק, כי ככלל, נדרשת ענישה מחמירה כלפי עבריינים שגרמו במעשיהם להונאת רשויות המס, ולגריעת כספים מכוונת, זדונית ונמשכת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה והמניעה, הגמול וההוקעה. לגישת הפוסקים, מתחייבת במקרים אלה ענישה חמורה, המתמקדת בפן הכלכלי, שבצידה עונש מאסר בפועל, וזאת, כדי להעמיד את העבריינים על מלוא חומרת מעשיהם ותוצאותיהם, לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת עברייני המס, וסלידת החברה מהם; כדי להבטיח את שוויון האכיפה של דיני המס, וכן, כדי שלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל באמון הרשויות, ניצל אותו אמון לרעה, נמנע מקיום הוראות חוקי המס, וכתוצאה - גרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. רק ענישה כזאת, נפסק, עשויה לטפל בשכיחות הגוברת של העבירות, להבהיר לעברייני המס ולציבור הרחב שהעבריינות אינה משתלמת, וקיים צפי ברור לכך שמי שנתפס בקלקלתו תישלל חירותו [רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2006(4), עמ' 2016; רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004(2), 167; ע"פ 6474/03, 6473/03 מלכה ובר מוחא נ' מדינת ישראל פ"ד נח(3), 721; ע"פ 3004/98 מדינת ישראל נ' שבתאי, פ"ד נה(3) 577, בעמ' 585; ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, בעמ' 217].

מדיניות זו עומדת לנגד עיניי כאשר אני באה לגזור את עונשו של הנאשם. אולם, תחילה אבחן את השיקולים שאביא בחשבון בשקילת העונש.